הפער בין החשדות לבין החקירה
פוסט מספר 69 |
בנימין נתניהו עצמו מתאר את החשדות כלפיו בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט: "הצוללות שלנו, וכלי השיט וכו', זה איזה מארג של שחיתות נוראית שהמילה בגידה מחווירה מולה, דבר מעשה הבגידה הנוראי ביותר בתולדות המדינה."
אלו הן החשדות כלפיו שטוענים לא פחות מ- 54 בכירי מערכות הביטחון ומוסדות הביטחון לשעבר במדינת ישראל ודורשים חקירה.
ומה עושים במערכת אכיפת החוק בישראל שום דבר חוץ ממה שהם מגדירים חקירה פתוחה ובשפה הנכונה זה נקרא תשאול. זהו, אין אפילו פעילות שאחרי התשאול לבדיקת התשאול ונכונותו. זה עד כדי כך מגוחך שמסתבר שהם אפילו לא יודעים את מלוא גרסתו של בנימין נתניהו שכן את הסוד הביטחוני הוא לא היה מוכן לגלות להם לחוקרים והם ויתרו על כך שהיועמ"ש ופרקליט המדינה ישמעו מהו הסוד הביטחוני הכל כך סודי הזה.
הפער הזה בין החשדות הענקיים לבין היעדר החקירה הוא פער בלתי נתפס. הפער הזה מלמד על השחיתות, רמייה ושקר של מערכת אכיפת החוק בישראל.
אז כשהוקמה ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט הייתי בטוח בתמימותי שהאמת תיחקר לעומקה. אז מתברר שוועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט היא גם מושחתת, רמאית ושקרנית - ולמעשה לא חקרה כלל את האמת.
